ישיבת צביה אילת נוסדה בע"ה בשנת תש"ע במטרה לגדל תלמידים לאהבת תורה,

ליראת שמים, לאהבת האומה וארצה ולפיתוח כל כוחות החיים שלהם.

הישיבה רואה לעצמה להיות מקום למגוון תלמידים, בכללם גם כאלו בעלי קושי רגשי או לימודי, ולתת לכולם יכולת קבלה עצמית והתעצמות.

השנים של גיל התיכון מהווים תקופה מרכזית מאוד בבניין הזהות האישית. הישיבה רואה לעצמה תפקיד גדול מאוד בסיוע לתלמידים בבניין הזהות שלהם: האישית, הדתית והלאומית. הישיבה רוצה לבנות אקלים של "בנין זהות".

 

הישיבה רואה את תפקיד החינוך כפיתוח כל כוחות החיים והישיבה מסייעת לתלמידים בפיתוחם. הישיבה מלמדת את תלמידיה שאחריות ההתחנכות היא שלהם ועליהם. אחריות שתלווה אותם במשך כל החיים. המחנכים מסייעים להם בתהליך החינוכי, אולם האחריות תמיד תישאר על המתחנך.

ביסוד שיטת החינוך בישיבה עומדים ארבעה עקרונות: אהבה, אמון, סבלנות, וחינוך התלמיד שערכו המרכזי לא נובע מההצלחות שלו, אלא מהותו אדם הנברא בצלם אלוקים.

הישיבה שואפת שתלמידיה יבנו אישיות שהתורה תופסת בה מקום משמעותי, ומתוך כך ישאפו וילמדו תורה בבהירות והבנה מתוך עמל לאורך כל חייהם.

 

הישיבה רואה את התלמיד איך שהוא באמת.  אנו משאירים את הדמיון "מחוץ לשער". מתוך נקודה זאת, תוך כדי שהתלמיד יודע שהוא שווה כיון שהוא "יציר כפיו של הקב"ה", בענווה, להתקדם ולהתפתח.

הישיבה מכוונת את הלמידה בצורה שתהיה "למידה משמעותית". הן בתהליך הלמידה, והן בחיבור שלה לחיים. הישיבה מחנכת את תלמידה לחיבור לעם ישראל ולאהבת האומה ומתוך כך לתרומה משמעותית לקהילה.

 

הישיבה רואה חשיבות רבה בסיום הלימודים בה עם תעודת בגרות במצוינות אישית, תוך כדי שהתלמיד לוקח אחריות אישית על הלימודים ומקשר את התכנים לחייו.

הישיבה רואה תפקיד משמעותי מאוד בחיזוק הקשר בין הילדים להורים,  בבחינת "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

 

הישיבה מחנכת את תלמידה להמשיך בלמידה והתפתחות תורנית בסיום הלימודים בישיבה, ולשרות משמעותי בצה"ל תוך לקיחת אחריות כוללת.